הטיפול בדמיון מודרך מורכב משני חלקים עיקריים - הרפייה ותרפיה.
הרפייה היא כלי טיפולי בפני עצמו, שעוזר בעיקר במצבי מתח וחרדה. בטיפול בדמיון מודרך הרפייה, עם זאת, היא רק השלב הראשון של התהליך, ואם תרצו, בסיסו של התהליך.
על ידי שימוש בקולו ובעזרת השאות (סוגסטיות) חיוביות, המטפל עוזר למטופל להרפות את שריריו, להרפות ממחשבותיו הטורדניות ולהיכנס למצב של הרפייה. כשאנו במצב רגוע זה תדירות גלי המוח שלנו יורדת, הדופק מאט ולחץ הדם יורד, יש לנו הרגשה דומה לזו שאנו חשים לפני שאנחנו נרדמים, במעבר הנעים בין העירות לשינה. הרגשה זו, שאפשר לכנותה מצב מודעות אחר, היא תופעה טבעית לגמרי שרובנו חווים לפחות פעמיים ביום, בכל יום.
בכל פעם שאנחנו צופים בסרט ואנחנו מרותקים אליו כל כך עד שיש לנו הרגשה שאנחנו חלק ממנו, כשאנחנו שקועים בספר או חולמים בהקיץ. בכל פעם שאנחנו מתמקדים במשהו (במציאות החיצונית או בתוכנו) עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב לקורה סביבנו - אנחנו במצב מודעות אחר.
מבחינה פסיכולוגית התופעה כוללת גישה אחרת לזכרונות, רגישות ופתיחות לסוגסטיות, וכתוצאה מכך מופקים תגובות ורעיונות חדשים שלא נחווים (לא מוכרים) במצב תודעה רגיל.
מצב מודעות מיוחד זה משמש בטיפול בדמיון מודרך ככלי טיפולי.
הבסיס התיאורטי של התרפיה בנוי על היחסים בין המודע לתת המודע.
המושג 'מודע' בא לתאר את החלק האנליטי והביקורתי שבתוך הנפש שלנו. בין היתר, חלק זה הוא שמחליט איזו אינפורמציה מבחוץ נדחית, ואיזו מתקבלת על דעתנו. ברגע שאינפורמציה מסוימת עוברת את אישור המודע, היא מאוחסנת בתת המודע שלנו והופכת לאמונה. מעתה ואילך, כל גירוי יפעיל את האמונה שבתוכנו וזו תקבע את תגובתנו.
במילים אחרות, התנהגותו של אדם, כמו גם רגשותיו ותגובותיו, נגזרות מאותה מערכת אמונות שנמצאת בתת המודע. מכיוון שברוב שעות היום אין לנו גישה לתת המודע שלנו, איננו יכולים לבדוק ולחקור את אותה מערכת אמונות, שהרי לשם צריך לגשת כדי לחפש שינוי.
הטיפול בדמיון מודרך מאפשר בדיוק את זה, מצב המודעות האחר, שאליו אנחנו מגיעים באמצעות הרפייה, משתיק את אותו חלק אנליטי שבתוכנו ונותן לתת המודע להיות במרכז הבמה. במצב נפשי זה הצעות חקירה מובנות וחיוביות מוצעות למטופל, כדי לעזור לו להתגבר על בעיה ולהתחיל להפעיל שינויים חיוביים בהתנהגות.
מהות התרפיה:
מערכת היחסים שלך עם התרפיסט היא מהותית להצלחת התרפיה. מערכת זו היא בעצם הבסיס שעליו מתבצע התהליך. המטפל הוא האיש שבו בחרת ללוות אותך במסע האישי שלך, הוא אמור לעזור לך ולהיות שם כשאתה מרגיש, חושב, וחווה.
טיפול נפשי, גם כשהוא טוב, הוא לא תמיד קל. לפעמים רגש גדול עולה, לפעמים כעס, לפעמים עצב. כדי שתוכל לחשוף את עצמך בכנות, כדי שתעיז להרגיש ולעבד את הרגשות שעולים, אתה זקוק לתחושת בטחון. מערכת היחסים עם המטפל אמורה להיות לך רשת בטחון שכזו.
עקרון טיפולי מהותי לא פחות הוא העצמה. בספרה המצוין "טראומה והחלמה" כותבת ג'ודית הרמן: "שום התערבות הנוטלת מן המטופל כוח אינה יכולה לעודד את החלמתו". אתם אלה שעושים את התהליך האמיץ הזה שנקרא טיפול - מטפל טוב יכול להיות שם בשבילכם, לתמוך בכם ולעזור, אבל מי שמחולל את השינוי הוא אתם.
הדמיון המודרך יכול לתמוך רבות בתהליך ההעצמה. דרך ההרפיה והדמיון אתם יכולים להתחבר למקורות הכוח הפנימיים שלכם, וגם ליצור אמונות חדשות ואופטימיות שיחזקו אתכם.
תהליך החקירה - לראות. להרגיש ולהבין.
לראות - מנגנוני ההדחקה שלנו משרתים אותנו בנאמנות, הם נמצאים שם כדי להגן עלינו מכאב. הבעיה היא שכאבים לא נעלמים, הם לא מתאדים, הם פשוט משנים צורה. הדחק אותם והופס, הם יצוצו בתחפושת אחרת - כאבים גופניים, חרדות, רגשות סוערים ולא מובנים, חוסר רגש מוחלט, ועוד ועוד.יש להם תחפושות שונות ומשונות לדברים המודחקים.
יש הדחקות שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר שלהן ואנחנו חיים איתן בשלום, ויש כאלה שלא. כולנו מגיעים לטיפול כדי לחשוף משהו, ומבינים שזה שלב חשוב בדרך לריפוי.
להרגיש - כדי שהתהליך יהיה משמעותי הוא צריך להכיל גם רגש, לא די בהסתכלות שכלתנית. בספרה (שהזכרתי לעיל) אומרת ג'ודית הרמן ש"הרצאת העובדות בלי הרגשות הנלווים אליהן הוא תרגיל עקר ונטול כל השפעה תרפויטית".
להבין -
במהלך הטיפול אתם מוזמנים לבדוק מהן האמונות שלכם, מהו שמפעיל אתכם, מהו שעוצר. אתם יכולים לחזור למקומות משמעותיים בסיפור שלכם, להעז לחוות אותם שוב ואחר כך להבין. להבין איך מה שקרה אז השפיע ומשפיע עליכם עד היום. הבנה מלאה, כזו שכוללת גם שכל גם רגש, היא זו שתגרום לשינוי.
שינוי ?
טיפול נפשי בדמיון מודרך הוא תהליך. השינוי לא קורה באחת, אבל הוא יכול לקרות מהר יותר מאשר בטיפולים פסיכולוגים 'רגילים', המבוססים רק על שיחות. מצב ההרפייה, שהוא הכלי הטיפולי הייחודי של התרפיה, מאפשר גישה ישירה לאותו חלק רגשי, החיוני כל כך בדרך.
אני מאמינה שמשמעות קיומנו טמונה בקשר שלנו עם אנשים, בפעולה שלנו בעולם - ולא רק בעולמנו הפנימי. אני חושבת שתרפיה טובה אמורה לגרום לשינוי שיתבטא ברגשות, כמו גם בהתנהגות ובמעשים.
שינוי בחיים.
הרפייה היא כלי טיפולי בפני עצמו, שעוזר בעיקר במצבי מתח וחרדה. בטיפול בדמיון מודרך הרפייה, עם זאת, היא רק השלב הראשון של התהליך, ואם תרצו, בסיסו של התהליך.
על ידי שימוש בקולו ובעזרת השאות (סוגסטיות) חיוביות, המטפל עוזר למטופל להרפות את שריריו, להרפות ממחשבותיו הטורדניות ולהיכנס למצב של הרפייה. כשאנו במצב רגוע זה תדירות גלי המוח שלנו יורדת, הדופק מאט ולחץ הדם יורד, יש לנו הרגשה דומה לזו שאנו חשים לפני שאנחנו נרדמים, במעבר הנעים בין העירות לשינה. הרגשה זו, שאפשר לכנותה מצב מודעות אחר, היא תופעה טבעית לגמרי שרובנו חווים לפחות פעמיים ביום, בכל יום.
בכל פעם שאנחנו צופים בסרט ואנחנו מרותקים אליו כל כך עד שיש לנו הרגשה שאנחנו חלק ממנו, כשאנחנו שקועים בספר או חולמים בהקיץ. בכל פעם שאנחנו מתמקדים במשהו (במציאות החיצונית או בתוכנו) עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב לקורה סביבנו - אנחנו במצב מודעות אחר.
מבחינה פסיכולוגית התופעה כוללת גישה אחרת לזכרונות, רגישות ופתיחות לסוגסטיות, וכתוצאה מכך מופקים תגובות ורעיונות חדשים שלא נחווים (לא מוכרים) במצב תודעה רגיל.
מצב מודעות מיוחד זה משמש בטיפול בדמיון מודרך ככלי טיפולי.
הבסיס התיאורטי של התרפיה בנוי על היחסים בין המודע לתת המודע.
המושג 'מודע' בא לתאר את החלק האנליטי והביקורתי שבתוך הנפש שלנו. בין היתר, חלק זה הוא שמחליט איזו אינפורמציה מבחוץ נדחית, ואיזו מתקבלת על דעתנו. ברגע שאינפורמציה מסוימת עוברת את אישור המודע, היא מאוחסנת בתת המודע שלנו והופכת לאמונה. מעתה ואילך, כל גירוי יפעיל את האמונה שבתוכנו וזו תקבע את תגובתנו.
במילים אחרות, התנהגותו של אדם, כמו גם רגשותיו ותגובותיו, נגזרות מאותה מערכת אמונות שנמצאת בתת המודע. מכיוון שברוב שעות היום אין לנו גישה לתת המודע שלנו, איננו יכולים לבדוק ולחקור את אותה מערכת אמונות, שהרי לשם צריך לגשת כדי לחפש שינוי.
הטיפול בדמיון מודרך מאפשר בדיוק את זה, מצב המודעות האחר, שאליו אנחנו מגיעים באמצעות הרפייה, משתיק את אותו חלק אנליטי שבתוכנו ונותן לתת המודע להיות במרכז הבמה. במצב נפשי זה הצעות חקירה מובנות וחיוביות מוצעות למטופל, כדי לעזור לו להתגבר על בעיה ולהתחיל להפעיל שינויים חיוביים בהתנהגות.
מהות התרפיה:
מערכת היחסים שלך עם התרפיסט היא מהותית להצלחת התרפיה. מערכת זו היא בעצם הבסיס שעליו מתבצע התהליך. המטפל הוא האיש שבו בחרת ללוות אותך במסע האישי שלך, הוא אמור לעזור לך ולהיות שם כשאתה מרגיש, חושב, וחווה.
טיפול נפשי, גם כשהוא טוב, הוא לא תמיד קל. לפעמים רגש גדול עולה, לפעמים כעס, לפעמים עצב. כדי שתוכל לחשוף את עצמך בכנות, כדי שתעיז להרגיש ולעבד את הרגשות שעולים, אתה זקוק לתחושת בטחון. מערכת היחסים עם המטפל אמורה להיות לך רשת בטחון שכזו.
עקרון טיפולי מהותי לא פחות הוא העצמה. בספרה המצוין "טראומה והחלמה" כותבת ג'ודית הרמן: "שום התערבות הנוטלת מן המטופל כוח אינה יכולה לעודד את החלמתו". אתם אלה שעושים את התהליך האמיץ הזה שנקרא טיפול - מטפל טוב יכול להיות שם בשבילכם, לתמוך בכם ולעזור, אבל מי שמחולל את השינוי הוא אתם.
הדמיון המודרך יכול לתמוך רבות בתהליך ההעצמה. דרך ההרפיה והדמיון אתם יכולים להתחבר למקורות הכוח הפנימיים שלכם, וגם ליצור אמונות חדשות ואופטימיות שיחזקו אתכם.
תהליך החקירה - לראות. להרגיש ולהבין.
לראות - מנגנוני ההדחקה שלנו משרתים אותנו בנאמנות, הם נמצאים שם כדי להגן עלינו מכאב. הבעיה היא שכאבים לא נעלמים, הם לא מתאדים, הם פשוט משנים צורה. הדחק אותם והופס, הם יצוצו בתחפושת אחרת - כאבים גופניים, חרדות, רגשות סוערים ולא מובנים, חוסר רגש מוחלט, ועוד ועוד.יש להם תחפושות שונות ומשונות לדברים המודחקים.
יש הדחקות שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר שלהן ואנחנו חיים איתן בשלום, ויש כאלה שלא. כולנו מגיעים לטיפול כדי לחשוף משהו, ומבינים שזה שלב חשוב בדרך לריפוי.
להרגיש - כדי שהתהליך יהיה משמעותי הוא צריך להכיל גם רגש, לא די בהסתכלות שכלתנית. בספרה (שהזכרתי לעיל) אומרת ג'ודית הרמן ש"הרצאת העובדות בלי הרגשות הנלווים אליהן הוא תרגיל עקר ונטול כל השפעה תרפויטית".
להבין -
במהלך הטיפול אתם מוזמנים לבדוק מהן האמונות שלכם, מהו שמפעיל אתכם, מהו שעוצר. אתם יכולים לחזור למקומות משמעותיים בסיפור שלכם, להעז לחוות אותם שוב ואחר כך להבין. להבין איך מה שקרה אז השפיע ומשפיע עליכם עד היום. הבנה מלאה, כזו שכוללת גם שכל גם רגש, היא זו שתגרום לשינוי.
שינוי ?
טיפול נפשי בדמיון מודרך הוא תהליך. השינוי לא קורה באחת, אבל הוא יכול לקרות מהר יותר מאשר בטיפולים פסיכולוגים 'רגילים', המבוססים רק על שיחות. מצב ההרפייה, שהוא הכלי הטיפולי הייחודי של התרפיה, מאפשר גישה ישירה לאותו חלק רגשי, החיוני כל כך בדרך.
אני מאמינה שמשמעות קיומנו טמונה בקשר שלנו עם אנשים, בפעולה שלנו בעולם - ולא רק בעולמנו הפנימי. אני חושבת שתרפיה טובה אמורה לגרום לשינוי שיתבטא ברגשות, כמו גם בהתנהגות ובמעשים.
שינוי בחיים.
